לחפצים המיועדים לילדים ולילדות תפקיד מרכזי בהבניה התרבותית ובהעברת ערכים ורעיונות בין דורות. מלבד היותם אמצעים למשחק ולבידור, חפצים שימשו מאז ומעולם גם ככלים לשימור, המחשה והצגת מידע וכן לצרכי חינוך. תערוכה חדשה שנפתחה לאחרונה במוזיאון ישראל חושפת פרק מרתק בהיסטוריה של השימוש בתרבות חומרית לחינוך והעברת מורשת יהודית. במרכזה עומדת דמותה של רוזה פרוידנטל (1951-1870), אשת חזון ויזמית שפעלה בגרמניה שבין שתי מלחמות העולם, והבינה את כוחם של צעצועים ומשחקים כערוץ משמעותי להנחלת זהות ותרבות יהודית. התערוכה, באוצרותה של אלונה פרבר, רכזת מאגרי מידע באגף לאמנות ותרבות יהודית במוזיאון, מבוססת על אוסף נדיר שנשמר על ידי נכדתה של פרוידנטל, אביבה שמלצינגר.
רוזה (רבקה) פרוידנטל, שנולדה ב-1870 למשפחה יהודית אורתודוקסית מיוחסת ואמידה בשלזיה, קיבלה חינוך יהודי וכללי רחב. לאחר נישואיה לד"ר סמואל פרוידנטל התגוררה בברסלאו, שם גידלה את שני בניה. עם מות בעלה ב-1908 גידלה לבדה את ילדיה, ובתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, כשבניה הבוגרים עזבו את הבית, חיפשה עיסוק שימלא את זמנה בתוכן ויוסיף לפרנסתה. תחילה החלה לארגן בדירתה תערוכות-מכירה של אמנות יהודית, ומשם התפתח המיזם שהפך ל"חדר האומנות פרוידנטל".
בשנת 1921, בדירתה בברסלאו שבגרמניה, הקימה פרוידנטל המיזם הייחודי אשר שילב גלריה לאמנות יהודית עם סטודיו לפיתוח משחקים וחפצי יודאיקה המיועדים לילדים. על רקע פריחתה של תעשיית הצעצועים והמשחקים בגרמניה ובעולם המערבי, זיהתה פרוידנטל את הפוטנציאל של חפצים ומוצרים מהנים, הנושאים גם ערך חינוכי, להנחלת המורשת היהודית לדור הצעיר. היא הבינה כי יש חשיבות לא רק לתוכן, אלא גם לאיכות האמנותית של המוצרים.
המוצרים שפותחו בחדר האומנות שיקפו גישה חדשנית זו. חלקם, כמו דגם הסוכה להרכבה והסביבונים המעוצבים, נבעו ישירות מהמסורת היהודית והיו ייחודיים לה. אחרים, כמו משחקי הקלפים והלוטו, היו גרסאות יהודיות של משחקים פופולריים מאותה תקופה, שהותאמו לילדים יהודים באמצעות שימוש בשפה העברית - שאך זה החלה לקום לתחייה כשפה מדוברת - ובדימויים ותוכן מהעולם היהודי. המגוון היה רחב וכלל גם איגרות ברכה מעוטרות ומוצרים ייחודיים לחגים - רעשנים מעוטרים לפורים, גביעי זכוכית קטנים עם משקולת עופרת לייצוב שנועדו במיוחד לילדים בליל הסדר, ואפילו עוגיות וממתקים בעיצובים מיוחדים לחנוכה ופורים שנעטפו בניירות מעוטרים בדימויים מסורתיים. פרוידנטל, שהקפידה על רמה אמנותית גבוהה, יצרה שיתופי פעולה עם מעצבים ואמנים מובילים בתחומם, והציגה את מגוון חידושיה בתערוכות בגרמניה ומחוצה לה, רובן ביוזמת ארגונים יהודיים וציוניים. היא אף אצרה בעצמה חלק מהתערוכות הללו.
מלבד היותם אמצעים למשחק ולבידור, חפצים שימשו מאז ומעולם גם ככלים לשימור, המחשה והצגת מידע וכן לצרכי חינוך.
יוזמתה של רוזה פרוידנטל שיקפה הבנה עמוקה של כוחם של חפצים לא רק כאמצעי משחק, אלא כערוץ להעברת ידע תרבותי באמצעות חוויה חושית ומוחשית והבנה אודות חשיבותם של העיצוב והאיכות האמנותית בתוצרי תרבות הנעשים עבור ילדות וילדים.
עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 התערערו חיי משפחתה של רוזה, כמו חייהם של כל יהודי גרמניה. בנה אריך ומשפחתו עלו לארץ ישראל, ובנה ולטר היגר ללונדון. ב-1934 הצטרפה רוזה לאריך ומשפחתו בחיפה, ובכך הגיעה לקיצה פעילות חדר האומנות שנמשכה 14 שנה. בארץ ניסתה למכור מעט ממוצריה שהביאה מגרמניה, אך לא הצליחה לשקם את המיזם. היא נפטרה בישראל ב-1951.
מרבית תוצרי חדר האומנות אבדו בתהפוכות המלחמה והשואה. עם זאת, הפריטים שהצליחה פרוידנטל להביא עמה לארץ נשמרו בקפידה על ידי נכדתה, אביבה שמלצינגר (2022-1922), שעלתה לארץ מברלין ב-1933 בהיותה בת 11. שמלצינגר, שהקדישה את חייה לחינוך ואף זכתה בפרס יקירת החינוך הדתי, לא רק שמרה על האוסף אלא גם תיעדה, תרגמה ושמרה מסמכים ותצלומים רבים הקשורים לפעילות חדר האומנות. בזכות פועלה של שמלצינגר והפקדת האוסף באגף הנוער של מוזיאון ישראל, מתאפשר כיום להציג לראשונה את האוסף הנדיר הזה, בתערוכה המשקפת את הקשר העמוק בין חינוך, משחק ומורשת. התערוכה הקטנה והמרשימה, המוצגת באגף לאמנות ותרבות יהודית ע"ש ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, מציגה את האוסף הנדיר בדיאלוג עם חפצים שונים מהתרבות החומרית היהודית. דיאלוג זה מעניק לתערוכה עומק נוסף וממקם את סיפורה של רוזה פרוידנטל בהקשר התרבותי הרחב שלו.
תערוכת "לא רק משחק ילדים" במוזיאון ישראל מציגה דוגמה מרתקת לאופן שבו תרבות חומרית משמשת ככלי להבנייה תרבותית ולהנחלת זהות ומורשת. יוזמתה של רוזה פרוידנטל שיקפה הבנה עמוקה של כוחם של חפצים לא רק כאמצעי משחק, אלא כערוץ להעברת ידע תרבותי באמצעות חוויה חושית ומוחשית והבנה אודות חשיבותם של העיצוב והאיכות האמנותית בתוצרי תרבות הנעשים עבור ילדות וילדים. דרך סיפורה של רוזה והמיזם שהקימה, התערוכה מאירה גם היבטים רחבים יותר- את פריחתה של תעשיית הצעצועים והמשחקים בגרמניה של תחילת המאה העשרים, את היזמות החינוכית והיזמות הנשית בקהילה היהודית באותה תקופה, ואת הקטיעה הטרגית של כל אלה עם עליית הנאצים לשלטון - פרק היסטורי שבו נגדעו חייהם ומפעלי חייהם של יהודי גרמניה.
לא רק משחק ילדים: חדר האומנות של רוזה פרוידנטל
אוצרת: אלונה פרבר
מעצב: נתנאל דהן
מרכז המידע על-שם אן ואיזידור פאלק, האגף לאמנות ותרבות יהודית, מוזיאון ישראל, ירושלים
Comments